מבקר המדינה יוסף שפירא פרסם השבוע את הדו"ח המדובר ביותר מאז דו"ח גולדסטון. לא בכל יום מתפרסם דו"ח על צורת התנהלותם של ראש הממשלה ורעייתו במעונם הרשמי ובזה הפרטי שבקיסריה.

אין ספק באשר לנהנתנותו של נתניהו, ואהבתו הגדולה לכל מה שמסמל את החיים הטובים תהיה תמיד הצל שילווה אותו – אבל זוהי זכותו המלאה לחיות את חייו כרצונו וכל אמירה הדורשת ממנו לחיות בצניעות זו דמגוגיה זולה המביישת את אומרה.

אין ספק שבדו"ח שפורסם ישנם סעיפים המטילים צל כבד על נתניהו והדברים מצביעים על מרחק רב מכל מה שריח מנהל תקין נודף ממנו אבל התוצאה לה ייחלו השמאל הישראלי ובראשם המחנה הציוני לא הגיעה. למעשה לא רק שלא הגיעה אלא גם נוצר מצב בו התוצאה היא הפוכה לגמרי.

הדו"ח הזה על שלל סעיפיו הבעייתיים הוא אחד הדברים הטובים שנתניהו יכול היה לבקש בזמן בחירות כדי לחדד את ההבדל בינו לבין בוז'י הטוען לכתר.

בעוד שביבי ממתג את עצמו כמי שעסוק בבעיות העומדות ברומו של עולם כאיראן וכדאע"ש, בוז'י – בחסות התקשורת – עוסק בזוטות כגלידת פיסטוק וכנרות ריחניים.

לשבחו של הרצוג או למען הדיוק לשבחו של הפרסומאי ראובן אדלר צריך לומר שמהר מאוד הבינו במחנה הציוני את הטעות שיש בדרישת פרסום הדו"ח טרום הבחירות ובתוך שעות ספורות הם שינו כיוון והורו לאנשי הקמפיין לעזוב את ממצאיו של הדו"ח – קשים ככל שיהיו – ולחזור לקמפיין הרגיל שלהם העוסק בעיקר בנושאים כלכליים וחברתיים.

 לא ניתן להפוך כבש לנמר וגם אם יצחק הרצוג יעבור סדנאות דיבור אצל קלינאי תקשורת עדיין הוא ישאר הבוז'י של הפוליטיקה הישראלית לטוב ולמוטב. יש דברים שלא ניתן להשתחרר מהם. אבל מסתבר שלא רק מהתדמית לא ניתן להשתחרר אלא גם משותפים פוליטיים.

הרצוג נפגש לאחרונה בנפרד עם כל אחד מראשי המפלגות החרדיות, עם דרעי, ליצמן וגפני ושמע מהם אמירות ברורות. אם בתחילת הפגישה הוא עוד חשב שיש כיוון לקואליציה עתידית של המחנה הציוני והחרדים, במהלך הפגישה הוא שמע מהם אמירות חדות וברורות. אתך בוז'י אין לנו כל בעיה והיינו שמחים להעיף את נתניהו לספסלי האופוזיציה האחוריים ולו רק כדי לחנך את הבוגדן הסדרתי הזה אבל הבעיה שלנו זו השותפות ההזויה שעשית והעובדה שקשרת את גורלך הפוליטי בגורלה של גוויה פוליטית העונה לשם ציפי לבני שהיא מבחינת ההנהגה החרדית מסוכנת יותר מכל אוכל חרדים לתיאבון.

את האמירות הללו הוא שמע גם לאחר שהבהיר להם שהחלטה שכזו שולחת אותו לזרועותיו הפתוחות של לפיד שאיכשהו נראה שמבחינת החרדים הוא הפך להרבה פחות מאיים ומטריד מהגברת לבני.

ירד או לא ירד, ואם ירד, האם יערם או לא יערם, ואם ייערם האם יהיה צורך לסגור כבישים או שגם הפעם כל התחזיות והמודלים לא יעמדו במבחן והמציאות תהיה שונה כמו בסיבוב הקודם. זה פחות או יותר מה שמטריד בימים האחרונים את עסקני העיר ירושלים בכלל ואת העומד בראשה בפרט שמאז הבחירות האחרונות קיבל החלטה אסטרטגית לפתוח חמ"ל על כל דבר שזז בעיר שחוברה לה יחדיו.

יש משהו שמאפיין אנשים שהיו קציני צבא בכירים בעברם וזו התחושה שהם חלק חשוב מתוך שרשרת פיקוד שאמורה לצלוח מערכה כלשהי והם דנים עם אנשי מקצוע ואז מקבלים החלטות אותן הם מורידים כפקודות לביצוע על ידי הדרגים הנמוכים יותר.

זהו הסחרור המסוכן אליו נכנס ברקת בחורף האחרון. האיש לא השתחרר מפוזת הקצין ורק בקדנציה הזו הוא פתח חמ"ל לפחות חמשה פעמים. הזוי או לא את זה יחליטו תושבי ירושלים אבל כבר היום ניתן לומר שהמהירות בה נפתח חמ"ל והכסף הגדול שעף שם בעקבות כך זה בסיס טוב לתחקיר על ניהול תקין של כספי ציבור.

אמנם בשעת כתיבת שורות אלו לא ברור עדיין איך תראה המציאות המושלגת של ירושלים וזה ברור שכל נושא סגירת הכבישים מירושלים ואליה זה באחריותה של משטרת ישראל, אבל כבר עכשיו צריך לומר בקול צלול וברור, אם מישהו פותח חמ"ל, מזמין מודלים מהמקצוענים ביותר, שוכר מפלסות ורכבי חילוץ ובכל זאת כבישים ייסגרו אז זו תעודת עניות וזהו מחדל שאין לו מתחרה כי אחרי כל ההשקעה המטורפת מצופה מהראיס שיהפוך כל שולחן אפשרי כדי שהחיים בעיר לא ייעצרו אפילו לרגע אחד.

הערה לסיום: לאחר הסרטון בו ראה עם ישראל את מעונו ראש הממשלה כשהוא מתקלף ודולף -הייתי מצפה מניר ברקת שיזמין את ביבי לשבת (תכלס, מצדיק חמ"ל).